פילאטיס ו-AI: כשגוף, תודעה וטכנולוגיה נפגשים - ומה באמת אי אפשר להחליף

פילאטיס קלאסי, קונטרולוג'י, הוא הרבה יותר מתנועה. הוא מפגש בין גוף, נשימה, מערכת עצבים ותודעה. השאלה האמיתית היא לא האם AI יודע להדריך פילאטיס, אלא האם הוא מבין פילאטיס קלאסי לעומק.

ראש בראש - מורה לפילאטיס VS בינה מלאכותית

העולם סביבנו נע במהירות אל עבר אוטומציה, אלגוריתמים ובינה מלאכותית. אפליקציות כושר עוקבות אחרי כל תנועה, מצלמות מזהות זוויות, ומשקפי מציאות רבודה מלמדים אותנו איך להניע את הגוף. לכאורה - אנחנו קרובים ליום שבו טכנולוגיה תוכל להדריך פילאטיס בדיוק כמו מורה אנושי. אנשים מתרגלים "פילאטיס" מול יוטיוב, או אפילו על מכשיר מן השיטה, כמו רפורמר, עם וידיאו של מורה וירטואלי שמסביר.ה על התרגיל – אבל בתכלס הם עם עצמם, מול הנחייה גנרית שלא בהכרח תואמת לגופם, כאבם ומוגבלויותיהם או יודעת להנגיש את השיטה באופן אישי. זה בוודאות מלאכותי ולא אנושי – וכמורה ותיק, אני מתקשה להבין היכן כאן הבינה.

מה AI יודע לעשות מצוין?

• לנתח זוויות ומנחים

• לזהות סטיות ו"חוסר סימטריה"

• לעקוב אחר התקדמות בצורה עקבית

• ליצור רצפים מותאמים מטרה

• לשמור על מוטיבציה ויומיות

איפה AI נעצר — ואיפה מתחילה האנושיות?

1. בינה מלאכותית רואה תנועה. מורה רואה אדם.

מורה מיומן רואה עומס, רוגע, מתח רגשי, חשש, חוסר ביטחון או התעייפות - לעיתים עוד לפני שהתלמיד עצמו שם לב. אלו דברים שלא מופיעים בזוויות המצלמה.

2. מורה רואה מחשבה - לא רק תנועה חיצונית

תלמיד יכול “לבצע נכון” על פני השטח, אבל בפנים: הוא מהסס, לא בטוח, מתאמץ במקום הלא נכון, או מאבד ריכוז. מורה רואה את זה בתנועה קטנה של עיניים, קצב נשימה, איכות המאמץ או שינוי קטן בצורת ההפעלה. AI לא יודע לקרוא כוונה - רק תוצאה.

3. בינה מלאכותית מתקנת מנח. מורה מתקן דפוס חיים.

פילאטיס מטפל בדפוסים עמוקים: איך אתה נושם, איך אתה עומד, איך אתה נושא מתח. זה הקשר לרגש, לתודעה ולמערכת העצבים. אלו דברים שנראים לפעמים רק כשאתה נמצא ליד אדם שמבין תנועה וגוף.

4. בינה מלאכותית עושה פרוטוקול. מורה בונה מערכת יחסים.

מורה יודע: מתי להעמיס עוד, מתי להאט, מתי צריך הקלה בנשימה, ומתי לעודד. זוהי אינטליגנציה אנושית הנבנית מרגע לרגע - כי החיים הם לא אלגוריתם.

5. בינה מלאכותית נותנת רק "מה". מורה מעניק גם "איך, מתי ומדוע".

פילאטיס לא עוסק רק בתרגילים, אלא בדרך שבה הם נעשים: נשימה מדויקת, תזמון, זרימה, חיבור בין מרכז לפריפריה. זהו דבר שדורש עדינות - ולא קוד.

השוואה לעולם אחר

יש לי שואב אבק רובוטי חכם ונפלא וטוב לב, ששואב את הרצפה ושוטף אותה עם סמרטוט ואפילו רוחץ את הסמרטוט ומייבש אותו. בסדר גמור. הוא באמת עושה אחלה עבודה, אבל האם הוא שוטף את הרצפה עם דלי מים וגורף? האם הוא באמת מגיע לכל פינה? הוא בטח לא מנקה אבק במדפים או מעל למשקופים של הדלתות; וודאי שהוא לא מחטא את השירותים והמקלחת עם אקונומיקה. הרי גם אם הוא ידע לעשות כלים או לערום כלים למדיח הכלים ולהפעילו - עדיין הוא לא תחליף לבקרה האנושית ולידיים אנושיות, עד שיהיה נקי - לשביעות רצוננו. בדיוק כפי שלא הייתי רוצה שרובוט, מדוויק ככל שיהיה - ינתח אותי, אלא כירורג.

המסקנה שלי כמורה?

כמורה בעל ניסיון של מעל ל- 15 שנים, טכנולוגיה יכולה להיות עזר מצוין בין שיעורים, לתרגול עצמאי ולמדידה ובהנחה שנעשית בקרה אנושית עליה ושהיא מתקיימת לצד ליווי והדרכה אנושית. הטכנולוגיה כנראה גם תוכל לסייע יותר למורה בעתיד, אבל פילאטיס קלאסי, קונטרולוג'י, במהותו, הוא מערכת יחסים בין אדם לגופו - ובין תלמיד למורה.

בינה מלאכותית אולי יודעת להציג ולכוון תרגיל. מורה יודע להדריך אדם שלם - ואת זה אי אפשר לתכנת.