מחיר פילאטיס מכשירים: למה פילאטיס זול עלול לעלות לכם ביוקר? | Monolates

פילאטיס זול = FAST FOOD. בשנים האחרונות, עולם הפילאטיס עובר תהליך. מכוני "פילאטיס" צצים כפטריות אחרי הגשם, ומציעים מנויים במחירי רצפה, שיעורים קבוצתיים של משתתפים רבים, וציוד שנראה מרחוק כמו רפורמר, אבל מרגיש מקרוב כמו צעצוע מפלסטיק. כולם קוראים לעצמם בוטיק ואפילו פרימיום. ובכן, בעיני קצת יושרה מקצועית מקצועית לא תזיק.

אז למה בעצם פילאטיס זול והמוני הוא ה"ג'אנק פוד" של עולם התנועה? בואו נצלול פנימה.

הבה נתחיל רגע מההגדרות היבשות - לא כל חלל אימונים הוא "סטודיו": ומה באמת ההבדל בין פרימיום לבוטיק:

בעולם הכושר של היום, המילה "סטודיו" "בוטיק" ו- "פרימיום" נזרקת לאוויר כמעט בכל פינה, אבל אם יצא לכם להתאמן בכמה מקומות, בטח הרגשתם שמשהו שם שונה – באווירה, ביחס, ובעיקר בתוצאות. כשאתם בוחרים איפה להשקיע את הכסף, הזמן והגוף שלכם, כדאי להבין על מה אתם באמת משלמים. אנא לימדו להפריד בין כמות משתתפים בשיעור, עיצוב פנים מתוקתק, מורה בבגדי מותגי ספורט, לבין מקצועיות. אין בהכרח חוט מקשר בין כולם. כן, כמות משתתפים בשיעור היא פרמטר משמעותי במשוואה - אבל הוא לא היחיד.

אז מה ההבדל האמיתי בין סטודיו פרימיום, סטודיו בוטיק וחדרי הכושר הסטנדרטיים? בואו נעשה סדר. הנה החלוקה בעיני, מתוך הניסיון שלי של מעל ל-15 שנה כמורה ותיק בתחום ובתור אחד שיצא לו ללמד בכל אחד מהפורמטים כאן:

1. הסטודיו הסטנדרטי (Mainstream)

זהו "מפעל" הכושר. לרוב מדובר בחללים עם המון מתאמנים בו-זמנית. לעיתים הוא בתוך חדר כושר ומציע את הפילאטיס כשירות נוסף; לעיתים הוא סטודיו לפילאטיס בלבד - אבל מעוניין בכמות מתאמנים רבה לשעת הדרכה.

• כמות מתאמנים בשיעור: +8 ומעלה. אפילו 10, 12 ויותר מכך.

• מגוון ציוד: במקרה הטוב - הציוד יהיה רפורמר משולב מזרן וקאדילק. יעני 3 מכשירים. במקרה הרע - חדר מלא ברפורמרים בלבד.

• איכות ציוד: גרוע עד בינוני. סיכוי קלוש מאוד שבנפחים כאלה ישקיעו בציוד של היצרניות האיכותיות או בתחזוקה שלו.

• חלוקה לרמות: באופן כללי - לרוב אין חלוקה לרמות, ההרשמה תהיה לפי נוחות של שעות וגם אם יש חלוקה לרמות - בפועל, היא על הנייר בלבד לרוב.

• המקצועיות: החל ממורים שעשו סטז' של 15 שעות בלבד - ועד למורים ותיקים עם הכשרה איכותית שפשוט צריכים להתפרנס.

• היתרון: מחיר נגיש ופריסה רחבה, כמו תחושה של רשת מוכרת שאפשר לבטוח בה בגלל שיש לה מספר סניפים.

• החיסרון: התחושה יכולה להיות שאתם רק עוד מספר במערכת. המאמן.ת לא בהכרח מכיר את השם שלכם, וגם אם כן, אז בטח לא את הפציעה הישנה בברך או את המטרות הספציפיות שלכם, וגם אם כן - אז האם פנוי לסייע לך בכל רגע נתון של השיעור? רמת הדיוק בביצוע התרגילים יכולה להרגיש נמוכה כי "צריך להעביר את השיעור" לכמות גדולה של אנשים.

  
  

2. סטודיו בוטיק (Boutique Studio) -

כאן כבר מתחילה החוויה האמיתית. סטודיו בוטיק מתמחה בדרך כלל בלוח שידורים ספציפי (למשל: סטודיו לפילאטיס מכשירים, או סטודיו לפילאטיס קלאסי, כמו למשל רק איגרוף או רק יוגה).

• כמות מתאמנים בשיעור: בין 3-7 בשיעור. כאשר יש הבדלים מהותיים בתחושה בין קצוות הקשת שבין 3, 4, ל- 6, או 7 בשיעור.

• מגוון ציוד: במקרה הטוב - הציוד המרכזי יהיה רפורמר משולב מזרן וקאדילק. יעני 3 מכשירים, ובנוסף יהיו גם סוג כסא אחד לפחות (מתוך 3 סוגים שיש), קשת אחת לפחות (מתוך 3 סוגים שיש), פדי-פול אחד ולפחות 3 מכשירים נוספים מעולם המכשירים הקטנים הקלאסי. במקרה הרע - חדר מלא ברפורמרים משולבים בלבד (אולי גם תוספת של מג'יק ומשקולות). במקרה הגרוע - חדר מלא ברפורמרים בלבד.

• איכות ציוד: מגרוע עד למצויין. יהיו כאלה שיתקמצנו ויהיו כאלה שישקיעו בתלמידים שלהם ושחשוב להם לשמור על יושרה מקצועית.

• חלוקה לרמות: באופן כללי - לרוב תהיה חלוקה לרמות במקום שמכבד את עצמו ואת תלמידיו. ההרשמה תהיה לא רק לפי נוחות של שעות, אלא גם לפי התאמה לקבוצה. למרות זאת, לעיתים גם במקומות כאלו, גם אם יש חלוקה לרמות - בפועל, היא על הנייר בלבד לצערי בשל הצורך להסתדר עם השעות והאילוצים של המורים/תלמידים וישנן זליגות לא מתאימות בשילובי רמות.

• המקצועיות: החל ממורים שעשו סטז' של 15 שעות בלבד - ועד למורים ותיקים עם הכשרה איכותית.

• החוויה: קבוצות קטנות יותר, לרוב גם עיצוב מוקפד ואווירה קהילתית.

• הדגש: באים לעבוד בקבוצה וכקבוצה. לטוב ולרע - לא כל תשומת הלב עליך כל הזמן ולא כל תרגיל מותאם לך, כי מלבדך יש עוד אנשים להתייחס אליהם בשיעור ולשמור על הקצב והרמה של הקבוצה אליה נכנסת והינך חלק ממנה. זה מקום שהוא באמצע - לרוב יקר יותר מאשר סטודיו המוני, אבל עדיין זול יותר משיעור פרטי או זוגי. מלבד התמורה היחסית למחיר, ההתמחות היא גם בתחושת הקהילה. לפעמים גם באים בגלל ה"קטע" של המקום והחיבור החברתי. כאן כבר מכירים אתכם, והיחס הרבה יותר אישי מאשר במכון הגדול.

  
  

3. סטודיו פרימיום (Premium Studio)

סטודיו פרימיום לוקח את הבוטיק ומשדרג אותו לרמת ה-Concierge. זה לא רק אימון, זו מעטפת שלמה של ליווי אישי בעבודה עם הגוף, התודעה והנפש.

• כמות מתאמנים בשיעור: בין 1-2 בשיעור. כמו שג'וזף לימד אצלו בסטודיו.

• מגוון ציוד: במקרה הטוב - מעל ל-10 סוגי מכשירים, כשהציוד המרכזי עדיין יהיה רפורמר משולב מזרן וקאדילק, יעני שוב 3 מכשירים, אבל בנוסף יהיו גם 3 סוגי כסאות (מתוך 3 סוגים שיש), 3 סוגי קשתות (מתוך 3 סוגים שיש), פדי-פול אחד ואת כל המכשירים הנוספים מעולם המכשירים הקטנים הקלאסי. במקרה הרע - חדר עם ברפורמרים משולב (אולי גם תוספת של מג'יק ומשקולות). במקרה הגרוע - רפורמר בלבד.

• איכות ציוד: מגרוע עד למצויין. יהיו כאלה שיתקמצנו ויהיו כאלה שישקיעו בתלמידים שלהם ושחשוב להם לשמור על יושרה מקצועית. בעיני לא לגיטמי לקרוא לעצמך פרימיום, אם השקעת בציוד זול ולא איכותי, או אם יש עוד 6 אנשים בשיעור - אבל זה אני ולכן על זה לא התפשרתי אצלי.

• חלוקה לרמות: בליווי אישי אין צורך בחלוקה לרמות ובמקרה של דואט, כלומר 2 בשיעור - לא כל שילוב מהבית הוא בהכרח נכון, אפילו אם הם באים כזוג לדואט. מנסיוני:)

• המקצועיות: החל ממורים שעשו סטז' של 15 שעות בלבד - ועד למורים ותיקים עם הכשרה איכותית.

• הדגש: באים לעבוד מתוך התאמה אישית לך עם מלוא תשומת הלב.

פילאטיס "ג'אנק פוד": האם המחיר הזול עולה לכם בבריאות?

כולנו מכירים את התחושה הזו כשאנחנו רעבים ורוצים משהו "כאן ועכשיו". דוכני המזון המהיר קורצים לנו מכל פינה - זה זמין, זה זול, וזה סוגר את הפינה של הרעב ברגע. אבל עמוק בפנים, אנחנו יודעים שהמחיר האמיתי לא מופיע על הקבלה; הוא מופיע בבדיקות הדם, ברמת האנרגיה ובתחושת הכבדות שאחרי.

אז למה בעצם פילאטיס זול והמוני הוא ה"ג'אנק פוד" של עולם התנועה? בואו נצלול פנימה:

1. הציוד: כשהקפיצים הופכים לגומיות

בפילאטיס קלאסי ואיכותי, המכשיר הוא הפרטנר שלכם. הקפיצים אמורים לספק התנגדות שתומכת בשריר ומאתגרת אותו בו זמנית. בסטודיו "לואו-קוסט", הציוד לרוב אינו קלאסי, הוא עשוי מחומרים זולים והתנועה עליו אינה חלקה וההתנגדות לא זהה לציוד קלאסי.

זה כמו לאכול המבורגר מעובד של רשת מזון מהיר לעומת המבורגריה עם סניף אחד: זה אולי נראה אותו דבר בתמונה, אבל חומרי הגלם ירודים, והגוף שלכם מרגיש את זה בכל תנועה חורקת ובכל חוסר יציבות של המכשיר. מזמין אתכם לקרוא לעומק בבלוג שכתבתי בנושא ציוד קלאסי.

2. הכמות על חשבון האיכות (שיטת ה-All you can eat)

כשנכנסים לשיעור עם 12, או ,8 או אפילו 6 משתתפים, המדריך הופך להיות סוג של "כרוז". אין לו שום סיכוי לראות אם כולכם הקשתתם את הגב יותר מדי, אם הברך של כולם קורסת פנימה או אם אתם כולכם בכלל נושמים נכון.

זהו פס ייצור: המטרה היא להעביר כמה שיותר אנשים בזמן קצר. כמו בדוכן fast-food, לאף אחד לא אכפת אם יש לכם רגישות מסוימת או אם המנה מתאימה לצרכים שלכם. אתם פשוט עוד מספר בתור – והעיקר שנוקב עוד שיעור במנוי/כרטיסייה.

3. המלכודת של "חדר הרפורמרים": האם אתם מקבלים רק חלק מהפאזל?

במכוני ה"ג'אנק פוד", התפריט הוא דל ומונוטוני. לרוב תמצאו שם חדר עמוס ברפורמרים צפופים, וזהו. זה כמו להיכנס למסעדה שמגישה רק לחם – זה אולי משביע לרגע, אבל זה רחוק מלהיות תפריט מאוזן. במקרה הממש טוב זה יהיה רפורמר משולב מזרן וטאוור. במקרה היוצא מן מהכלל – יהיה עוד סוג כסא אחד מתוך ה-3 שקיימים בשיטה.

השיטה של ג'וזף פילאטיס היא עולם ומלואו, והרפורמר הוא רק כלי אחד בתוך ארגז כלים עצום. אני מאמין בשפע תנועתי. לכן במקום להצטופף בחדר של מכשיר אחד משוכפל, הסטודיו מאובזר במעל ל-10 סוגי מכשירים שונים (הקאדילק, הכיסא, הוונדה צ'ייר, הלאדר בארל, הספיין קורקטור ועוד רבים). בואו נגיד שאצלי, כמו בסטודיו של ג'וזף – בכל שיעור יש תמיד פי כמה מכשירים יותר מאשר מתאמנים.

למה זה כל כך חשוב ? כי הגוף שלכם הוא לא תבנית אחידה. לפעמים הגב שלכם צריך את התמיכה של הבארל, ולפעמים הכתפיים זקוקות לאתגר של הקאדילק. השימוש במגוון המכשירים מאפשר לנו "לתקוף" את היציבה והכוח מכל הזוויות האפשריות. כשאתם מתרגלים רק על רפורמר בשיעור המוני, אתם מפספסים רבדים שלמים של תנועה, גמישות וכוח פונקציונלי שהמכשירים האחרים יודעים להעניק.

אל תסתפקו ב"תוספת" כשאפשר לקבל את כל הארוחה. הגיוון במכשירים הוא לא רק עניין של עניין וגיוון – הוא המפתח לתוצאות עמוקות ומרחיקות לכת. ישנו עולם שלם של מכשירים קטנים וגדולים – שלרוב לא נמצא בסטודיואים בארץ.

4. איבוד הדיוק - איבוד המהות

פילאטיס הוא שיטה של דיוק. ג'וזף פילאטיס קרא לה "Contrology", כלומר תורת הבקרה או תורת השליטה. ברגע שהדיוק נעלם לטובת מוזיקה רועשת ותנועות מהירות כדי "לשרוף קלוריות", זה מפסיק להיות פילאטיס.

כשמתרגלים פילאטיס לא איכותי, לא קלאסי, אנחנו אולי מזיעים, אבל אנחנו לא בונים תבניות תנועה נכונות. להפך – אנחנו עלולים לחזק ליקויים קיימים ואפילו להיפצע.

5. המחיר הזול שעולה יקר

המזון המהיר זול בקופה, אבל יקר בטווח הארוך (בבריאות). כך גם פילאטיס זול. אם תשלמו מעט על שיעור שבו אתם מבצעים תנועות לא נכונות על ציוד לא בטיחותי, המחיר יגיע בדמות ביקורים אצל הפיזיותרפיסט או כאבי גב כרוניים. לצערי הרב, רוב מה שמתורגל בסטודיואים רבים בארץ – זה לא תרגילים של פילאטיס, אלא המצאות של מורים/ות, שמסכנות אותך. אותי לימדו מאז הילדות שבדברים מסויימים: 1. כשקונים בזול - משלמים ביוקר. 2. אתה לא מספיק עשיר כדי לקנות בזול.

כל אחד וסדר העדיפויות שלו, אני למשל, בחומר לשטיפת הרצפה, בהחלט אשמח לבחור באלטרנטיבה הזולה, אבל ברסק עגבניות? אני תמיד אבחר בכזה שהוא 100% עגבניות, בלי תוספים.

6. חוקי המשחק משתנים: כשהגוף מפסיק "לסלוח"

בגילאי ה-20, המערכת שלנו היא סוג של פלא הנדסי עם יכולת התאוששות כמעט אינסופית. אפשר לאכול המבורגר וצ'יפס בשלוש לפנות בוקר, לישון ארבע שעות ועדיין לתפקד בשיא הכוח. באותה מידה, בגיל 20 גם אימון "ג'אנק" המוני, מהיר ולא מבוקר על מכשירים חורקים עשוי להרגיש לנו סבבה. הגוף גמיש מספיק כדי לספוג את הטעויות שלנו.

אבל אז מגיע גיל 30, או 40 - ואיתו משתנים חוקי המשחק.

פתאום, הגוף כבר לא "סולח" על חוסר דיוק. הישיבה הממושכת מול המחשב מתחילה לתת את אותותיה, חילוף החומרים משתנה, והמפרקים שלנו דורשים כבוד. בתכלס, אחרי גיל 30, אימון פילאטיס לא איכותי הוא כבר לא רק "בזבוז זמן" – הוא הופך לסיכון. בדיוק כמו שתזונה עתירת סוכר ומעובדת מתחילה להשפיע לנו על רמות האנרגיה והבריאות הרבה יותר מהר מבעבר, כך גם תנועה לא נכונה גובה מחיר מיידי בדמות כאבי גב, עומס על הצוואר ותחושת שחיקה.

בשלב הזה בחיים, אנחנו כבר לא מחפשים רק "לסמן וי" על אימון. אנחנו צריכים תזונה תנועתית שתחזיר לנו חיוניות, שתשקם את מה שנשחק ותבנה שלד חזק לעשורים הבאים. האיכות הופכת מהמלצה לצורך קיומי.

אז מה עושים?

אני לא אומר שצריך לאכול רק במסעדות יוקרה, ואני מבין ששיקול כלכלי הוא חלק מהחיים. אבל הגוף שלכם הוא המכונה היחידה שתחיה בתוכה כל החיים.

אם אתם רוצים תוצאות אמיתיות - יציבה טובה, שרירים חזקים באמת ושקט נפשי - חפשו את ה"Slow Food" של התנועה. סטודיו שבו המדריך יודע את השם שלכם, הציוד מרגיש יציב ובטיחותי, והדגש הוא על איך אתם זזים, ולא רק כמה פעמים חזרתם על התנועה, או עם כמה התנגדות.

אל תתנו לגוף שלכם להסתפק בשאריות. מגיע לו תפריט גורמה - טעים, מגוון, בריא ומזין.

הבחירה ב"תזונה תנועתית" איכותית

בסטודיו שלי, Monolates, אני מאמין שהגוף שלך הוא לא מקום לעיגול פינות. הקמתי את הסטודיו עוד ב-2016. כאן, כל תנועה ומכשיר הם מנה שנרקחה בקפידה:

• ציוד ברמה הגבוהה ביותר: לא התפשרתי על פחות מהטופ. הציוד בסטודיו נבחר כדי לספק התנגדות מדויקת, תנועה חלקה ובטיחות מקסימלית. זה ההבדל בין לנסוע במכונית חורקת לבין טיסה חלקה - הגוף שלך מרגיש את האיכות בכל קפיץ וקפיץ. הוא ציוד קלאסי של 2 היצרניות הטובות והותיקות בעולם - וחשוב מהכל - הוא נאמן למקור, כלומר הפרופורציות זהות לציוד המקורי של ג'וזף.

  
  

• יחס אישי במקום פס ייצור: אצלי אין "נבלעים בקהל". העבודה באופן פרטי, 1X1, או בזוג - בלבד. מאפשרת לי לראות אותך, לתקן את הזווית של כף הרגל, לדייק את הנשימה ולוודא שכל דקה של אימון מנוצלת לבנייה ולא לשחיקה. אני מכיר את כל המתאמנים בסטודיו מעבר לנראות ולשם וכך גם הם אותי.

  
  

• דיוק קליני, לא טרנד חולף: אני לא פה כדי להריץ אותך לקצב מוזיקה רועשת. אני פה כדי ללמד אותך לשלוט בגוף מתוך תהליך סבלני. העבודה היא עמוקה, יסודית ומותאמת ליכולות שלך, מתוך הבנה שאיכות התנועה חשובה הרבה יותר מכמות החזרות. לא להתבלבל - יש עבודה אינטנסיבית וגם בקצבים מהירים – אבל מתוך התאמה לך.

  
  

• תכלס, זה לא לכל אחד: יש אנשים שלא מתאים להם לעבוד בקבוצה, גם לא קטנה, ככל שתהיה - וחייבים תשומת לב אישית. ישנים אנשים שהם ההפך הגמור, מרחב פרטי מביך אותם, לא מתאים להם והם פורחים רק בקבוצה. כל נשמה יודעת מה הכי נכון לה כדי לפרוח; ולפעמים גם מגלים הפוך משחשבנו כל החיים עד כה.

  
  

בשורה התחתונה: אפשר למלא את הלו"ז באימונים זולים שמשאירים אותך רעב לתוצאות, או עם תוצאות שלא יחזיקו בטווח הארוך - ואפשר להשקיע בתהליך שבאמת משנה את הדרך שבה הגוף שלך מרגיש ומתפקד.

מוכנים להחליף את ה"ג'אנק פוד" בארוחת גורמה לגוף ולנפש?

אני מזמין אתכם להצטרף אליי לתרגול שבו האיכות היא המנה העיקרית.